צור קשר   אירועים   אודות   חדשות  
  יומן מסע לאיי מרשל

 

ב16 באפריל יצאנו מהבית לעבר שדה התעופה. זוהי הייתה שעת בוקר מוקדמת, ולפני כל נסיעה כזאת, ההתרגשות הייתה גבוהה מאד. מה יהיה בחור הזה? יפה? מכוער? מסריח? אנשים יפים? מעניינים? האם נשתעמם או נעשה כיף לא נורמאלי? כל סימני השאלה האלו היו בראשי באוטו, בדרך לשדה. עלינו על טיסת לופטנזה לפרנקפורט ומשם לסאן פרנסיסקו, עם עצירה של 3 ימים שם. בקצרה - מקום מדהים, כיפי, צעיר, עשינו שם חיים. אחר כך טסנו להוואי שם היינו בערך שבוע בשני מלונות מדהימים, רכבנו על סוסים, התפנקנו, אכלנו ובעיקר הסתלבטנו לקראת הטירונות שבאה וקרבה. בהגיענו לשדה התעופה בהונלולו, ראינו כ-100 מרשליזם, שמעלים את המזודות והציוד שלהם בבורדניג. רוב הכבודה שלהם הייתה קופסאות ענקיות של מזון, ציוד אלקטרוני ועוד דברים רבים שכנראה אין שם או שזה מאד יקר. עשינו את הצ’ק אין ועלינו למטוס. טיסת “קונטיננטל מיקרונזיה” למאג’ורו, צ’אק, קורור, גואם ועוד ערי בירה במדינות איים קטנות מאד. שגריר ישראל באיי מרשל, שהוא שגריר נודד, משמע שהוא אינו גר במדינה, ויש לו 10-20 מדינות בהם הוא מייצג את ישראל, השגריר מיכאל רונן, סיפר לנו שמאג’ורו היא התחנה השנייה ולפניה יש עצירה של בסיס סודי של צבא ארה”ב, ושם יורדים חיילים. טוב, הסתקרנו וחיכינו ובסוף הסתבר שבטיסה שלנו לא הייתה העצירה הזו מכיוון שהבסיס סגור לשיפוצים, משמע איי מרשל הייתה התחנה הראשונה - רק 5 שעות טיסה. אני מדגיש את ה”רק” כי התחנה האחרונה היא משהו כמו 30 שעות טיסה.... במהלך הטיסה ישנו רוב הזמן ופתאום אני מתעורר ורואה ים. כן, ים. ים ים ים. רק ים. הסתכלתי בחלון והכל כחול אין שום דב רמלבד הכחול של האוקיינוס. לפתע, אני מתבונן ורואה כמה איים קטנים. לא עוברות כמה דקות, ואני רואה עוד כמה איים. איזה התרגשות! כל כל סוף הגענו... נחתנו בשדעה התעופה הבינלאומי של איי מרשל וישר לקחו אותנו לחדר הויאייפי שם חיכו לנו קונסול הכבוד של ישראל באיי מרשל, צ’רלס דומיניק, שהוא אחד האנשים החזקים באי. התלוו אליו שר הבריאות, התחבורה ועוד מספר אנשי ממשל. צ’רלי הציע שה”בויס” (boys) שלו יקחו לנו את המזודות לרכב שלו. דרך אגב, היו לנו 13 מזוודות.... ועוד משהו, הבויס הם לא הבנים שלו, אלא הכינוי לעובדים שלו. שיש לו בערך 100 כאלו. בחוץ, כבר נכנסנו למכוניות, ואז צ’רלי קורא לאבא ואומר לו שצריך לצאת להגיד שלום לנשיא, ליטוקווה טומינג. הנשיא בדיוק טס לאי מולדתו, קוויג’לין, כ-40 דקות טיסה לערך או כ-12 שעות נסיעה בסירה (תזכרו את הנתון הזה..). הנשיא טס במטוס היחיד של חברת “Air Marshall Islands”. הנשיא היה מאד אדיב ונחמד. דיברנו איתו כמה דקות ואז הוא טס. יצאנו למלון שלנו: Hotel and Resort Marshall Islands. איזה מלון ואיזה ריזורט. הגענו למלון והוא בערך כמו האכסניה שנוסעים בטיול השנתי. אבל עדיין זה המלון הכי טוב באי הכי טוב באזור... באיי מרשל ישנם 60,000 תושבים המשתרעים על כ-1200 איים. לאחר שהתמקמנו צ’רלי בא לאסוף אותנו עם 2 סירות והלכנו, יותר נכון שטנו, לאי הפרטי שלו. הגענו לאי יפה מאד. ירדנו מהסירות ונכנסו לים. לא היה מילים בפינו. מים כאלו אין באף ים בעולם. אלו המים הכי נקיים, הכי תכולים, הכי נעימים והכי כיפיים שאי פעם היינו, והיינו בכמה איים וחופים. כנראה שבגלל שאין הרבה תיירים ותושבים באי, אז אין מי שילכלך את המים. מאד נהננו. צ’רלי הכיר לנו את הבת שלו שמאד התיידדנו איתה. כשחזרנו למלון, רצינו לשים סרט דרך הדיוידי שהבאנו מהארץ אבל לא היה חיבור מתאים בטלויזיה, וזה קצת ביאס אתנו, אבל לא נורא. מאוחר יותר בערב, יצאנו עם צ’רלי למסעדה סינית באי. קצת הקדמנו והגענו לפני צ’רלי והתיישבנו. כשצ’רלי הגיעה הוא כעס שלא נכנסנו לחדר הפרטי ששמרו לנו. צ’רלי אמר שבמסעדה הזו את מביא את הדג מהבית והם מבשלים לך. הוא אמר שהבעלים של המסעדה הוא בן דוד שלו, ושזו מסעדה מצוינת. בארוחה דיברנו ואיכשהו יצא שאמרנו לו על הדיוידי שלא מתחבר. הוא אמר שהוא יטפל בזה. למחרת בבוקר יצאנו לאי של ג’רי קריימר, שהוא האיש הכי עשיר באיי מארשל. בניגוד לצ’רלי הוא אמריקאי שהגיע לאי לפני 40 שנה ומאז לא עזב. האי שלו הוא מקום קסום. היה לנו מדהים שם. הוא מזמין אליו את כל מי שרוצה לבוא והיו אצלו מלא אנשים. בים עשינו שנורקלים, ויש שם מקום שמטוס נמצא בקרקעית וזה מאד יפה ומלהיב. כשיצאתי, ג’רי סיפר לי שהם שמו את המטוס בשביל תיירים.... דיברנו שם עם שר המשפטים, שהוא הבן של ג’רי ועם עוד אנשים חשובים ומעניינים אחרים באי. מהר מאד גילינו שחצי אי הוא בן דוד של צ’רלי דומיניק. אני נהגתי בסירה ומאד אהבתי את זה, ובהמשך כל יום אני נהגתי בסירה. אמרתי לצ’רלי שאני אוהב לצלול ויש לי את השם של מישהו שיארגן לי צלילה. את השם קיבלתי מארנון פרלמן, קונסול הכבוד של פלאו. צ’רלי סידר את זה מהר וביום למחרת כבר הלכתי לצלול. בצלילה, מאד נהנתי. לקחנו סירה ויצאנו ללב ים. אני ירדתי לצלול וראיתי הרבה דגים, אלמוגים ואפילו כריש!! מאד התלהבתי ובאותו זמן נלחצתי ודפקתי את הרגל בסלע שהשאיר לי סימן לחודש אח”כ.... אמא, אבא, ערן ופאנטה בינתיים עשו שנורקלינג. כשיצאתי, הם אמרו לי שהם ראו אותי. זה אומר שיש שם רעות של 15 מטרים. שזה נתון מדהים! לאחר מכן, נסענו לחוף הפרטי של ג’רי, שהיה ריק מאנשים ורק אנחנו היינו שם. דרך אגב, הנהג של הסירה הוא קרוב משפחה של ג’רי. בחוף היה מדהים ועשינו שם כיף חיים. בערב חזרנו למלון וגילינו את "הבויז" של צ’ארלי, שהפעם אחד מהם כן היה הבן שלו, שהוא אדם מאד נחמד. הם באו להתקין לנו מקרן בחדר עם חיבור לדיוידי. היינו מאד מאד שמחים וזה אומר שנראה הרבה סרטים ויהיה כיף בחדר, לא שלא היה כיף עד עכשיו! ביום הבא, אבא, אמא ואני נפגשנו עם מזכירת הממשלה שהיא אישה מאד מעניית וחכמה, והיה לנו כיף להיפגש איתה. היינו אמורי להיפגש אח”כ עם שר החוץ, אך ביום קודם הוא חזר ממדינה אחרת והיה לו ג’ט לג, אז הוא לקח כדור שינה ולא קם בבוקר.... היינו אמורים להיפגש גם עם הנשיא שהיה אמור כבר לזכור מביקורו באי מולדתו אבל המטוס היחיד באי התקלקל.... אז הוא היה צריך לשוט בסירה של משמר החופים המרשלזי 12 שעות כדי להספיק להגיע אלינו ולחגיגות העצמאות ביום שלאחר מכן. לא היה לנו מה לעשות אז הלכנו לסופר מרקט בפעם השלישית כבר, שבבית אנחנו לא הולכים 3 פעמים בשנה. הסופר הוא סופר ענקי. יש בו הכל. פשוט הכל. כי זה מיובא מארה”ב והמחיר יחסית יקר ולכן לתושבים הפשוטים אין כסף לקנות את הסחורה משם. קנינו כל מיני גודיס וגם אוכל רגיל והלכנו למלון לראות סרט ולאכול. מחר יהיה יום ההולדת של אבא. אמא ואני הכנו לו סרטון במחשב עם תמונות. ערן ואני הלכנו לקנות לו עוגה עם נרות. אחרי שחזרנו מארוחת הערב הראנו לו את הסרטון וחגגנו. למחרת, הסתובבנו קצת באי. ראינו את הילידים הולכם לכנסייה, הולכים לדוג, לעבוד. זה היה מחזה מרשים. לראות אותם, אנשים שאין להם הרבה מאושרים. וכן, היו כאלה שלא אבל הרוב היו שמחים. הסתובבנו עם ממתקים וחילקנו אותם לילדים הקטנים ועשינו אותם מאושרים! ראינו ילד אחד שבכה כי אבא שלו לא קנה לו גלידה. אז הלכנו לגלידריה הזו וקנינו לו גלידה וגם לנו. אני חייב להגיד שהגלידה הביתית הזאת הייתה פנטסטית, אחת הגלידות הטעימות שאכלנו אי פעם. אח”כ הלכנו לפרלמנט, ונפגשנו עם שר החוץ ועם הנשיא. היה מאד מעניין ונהננו. הצטלמנו עם כל אחד מאיתם והיה יפה. זה היה הלילה האחרון. לאבא היה מאד חשוב לבקר את הנשיא הקודם של איי מרשל, קסאי נוטה, שהוא הנשיא שמינה אותו להיות קונסול הכבוד של איימ רשל בישראל, אז נפגשנו איתו ערב הטיסה. קמנו לתוך היום האחרון. זה היה יום חם כמו תמיד והטיסה הייתה ב19:00, אז עד 17:00 היה לנו יום פנוי. אז ראינו סרטים והסתובבנו עם צ’רלי. חיפשנו את הגלידריה שקנינו גלידה אז באוו יום ולא מצאנו. חיפשנו במשך שעה וחצי בערך, בשתי מכוניות. אני הייתי עם דומיניק, אמא, אבא, פאנטה וערן ברכב אחר. באיזשהו שלב הפסקנו לנסוע רכב אחרי רכב ונאבדנו. בלי קשר טלפוני, האוטו השני נעלם, אז הם חזרו למלון וחיפשו את צ’רלי ואותי בדאגה. בסוף התאחדנו שוב ומצאנו את הגלידריה האבודה!!! היה מצחיק ומלחיץ... הגענו לשדה התעופה, נפרדנו מכולם, היה קצת עצבו כי כולם היו מאד נחמדים. הכנסת האורחים של צ’לי וגם של ג’רי הייתה מדהימה ולסיכום מאד נהננו. המקום קצת מוזנח, חם מאד אבל שווה להיות שם, שווה לבקר שם. עם הים הכי טוב בעולם, עם האווירה הכי מדהימה, עם החופים הטובים בעולם ואנשים מקסימים, באמת כדאי להיות שם. מאד נהננו!!! נחתנו בהוואי ונשארנו שם עוד יממה אחת ומשם נסענו לשדה התעופה וטסנו לטוקיו. שם בילינו מאד ועשינו כיף. הייתה כבר הרגשה של סיום הטיול. היינו עצובים לעזוב ולסיים את הטיול המדהים הזה ושמחים לחזור הביתה, למשפחה, לחברים.
נחתנו בנתב”ג ב6/5 ונסענו הביתה.
Home Sweet Home.

         
בניית אתרים:
רן רהב | קונסול כבוד של רפובליקת איי מרשל בישראל | טל: 03-7188555